גיבוש יחטיות כפיר, מועד דצמבר 2025
הריצת ניפוי לגיבוש הייתה קלה במיוחד שכן המפקדים ניסו לעודד כמה שיותר לצאת לגיבוש. היה צריך לרוץ קילומטר אחד בפחות מ4:45 (הרוב המוחלט עברו) אבל לפי התוצאות שלנו בריצה חילקו אותנו לקבוצות (מי שהיה מהיר יותר היה באותם צוותים עם מהירים אחרים). הריצה הייתה ביום רביעי ארבעה ימים לפני הגיבוש (שני). בבוקר של הגיבוש (יום שני) יצאנו לחתום על ציוד: ווסט מימייה תדל שבתוכו יתדות, בד אוהל, את חפירה.
כל הציוד הזה היה בעבור בניית אוהל שלבסוף לא נבנה עקב מזג האוויר.
תחילת הגיבוש – התחלנו לצעוד בשעה חמש בערך (נלקחו לנו השעונים) לעבר בסיס פלס, רק מההליכה בגשם היו כאלו שרצו לחזור. אכלנו מנ"קים לארוחת ערב ונעמדנו בח מחלקתית, לאחר שמפקד הבאח סיים את דבריו התחלקנו לצוותים והלכנו אחרי המגבשים שלנו לנקודות ההתחלה. בתור התחלה המגבש שאל אם מישהו חולה או לא מרגיש טוב כל מי שהרים את היד הועף. מיד לא עמדנו בזמנים וקיבלנו כעונש להחזיק את כל הציוד (כולל הצוותי) באוויר. האקט הראשון היה קרב מגע, אימון קרב מגע יחסית רגיל אך כשהמגבשים מסתכלים על כל תנועה שלך. מיד לאחר מכן עברנו לאקט של פירוק והרכבה של נשק. בסוף שני האקטים קיבלנו הפסקה קצרה לאוכל ותפילה ומיד לאחר מכן התחלנו את הזחילות. לאחר הזחילות היה אקט של ספרינטים ואקט משולב של השניים. בכל אחד מהאקטים ניתנו מספר רב של מקצי "רשות" שכביכול לא נרשמים. לאחר האקטים הלכנו לישון בתוך האוהל הלבן ולא באוהלים סיירים שהיינו אמורים להקים עקב הגשם. קיבלנו חומר לימודי של סדפ ירי טיל לאו וסדפ ירי מפצח שלא נבחנו עליו אך המגבשים רצו לראות מי מנצל את הזמן ללמוד אותו. להפתעתנו קמנו ללא הקפצה, ורובנו אף התעוררו לפני ההשקמה. המפקד פתח זמנים לא הגיוניים שבהם היינו צריכים לעלות על נעליים ולסדר את הדברים שלנו וכל פעם שמישהו לא עמד חזרנו לישון (כלומר לפתוח סקש ולהוריד נעליים וגרביים) וניתנו לנו זמנים חדשים. הבוקר התחיל בהרצאות אישיות ומיד לאחר מכן אקט קבוצתי שבו כיסו את עינינו וביקשו מאיתנו להסתדר מהגבוה לנמוך בלי לדבר. פעם בכמה זמן המפקד (שהיה מאוכזב מאיתנו עקב חוסר ההצלחה במשימה) מינה מנהיג אחר שלו מותר לדבר. לאחר שסיימו את האקט עברנו לגבעה לבצע צוקון. הצוקון היה קשה במיוחד מפני שהגבעה הייתה מלאה בוץ והשקים היו מלאים בבוץ קשה ולכן בניגוד לשקי חול רגילים הרגישו כאבנים. יצאנו למספר מקצים של הלוך חזור שלוש פעמים ואז לשני מקצים שבהם עלינו לעשות כמה שיותר. המגבשים חיפשו לראות שלא ויתרנו לעצמנו ושיפרנו את התוצאה ממקצה למקצה. לאחר סיום האקט המשכנו בהרצאות האישיות ואז התחלנו מקצה זחילות. ביום השני לאורך כל היום היו בין חמישה לשישה מקצי זחילות משולבות עם שק. לאחר מקצה הזחילות הראשון ביצענו אלונקה סוציומטרית שבה ארבעת הראשונים עולים על האלונקה והשישי והשביעי תופסים ג'ריקן (החמישי לא עושה כלום) יצאנו לבערך עשרה סבבים. לאחר אקט האלונקה ביצענו אקט קבוצתי שבו ניתנה לנו רשת ועלינו היה להעביר בה את כל חברי הקבוצה מבלי לגעת ברשת ומבלי לחזור על אותו חור פעמיים. לא צלחנו בשום שלב את המשימה אבל המגבשים חיפשו לראות מי מנהיג ואיך אנחנו מתפקדים כצוות. אחרי הרשת היה שני מקצים נוספים של זחילות שבשני כדי לפגוע בנו מנטלית הוא לקח אותנו לצפות בצוות אחר זוחל במהירות וניסה להשפיל אותנו ולטעון שאנחנו מבזבזים לו את הזמן. לאחר הזחילות עברנו לדיון קבוצתי במספר נושאים הראשון היה לקבוע אילו ארבעה אנשים מכניסים למקלט לפני מלחמת גרעין כדי לשמור על האנושות והשני היה מקרה תיאורטי שבו היינו צריכים לקבוע מה לעשות במצב שבו המסוק שלנו התרסק בשטח אויב במשימת חילוץ. לאחר האקט עברנו לעוד זחילות משולבות שקים ולאחר מכן עשינו תופסת זנבות. התוספת זנבות בצוות שלנו הייתה (בעידוד המפקדים) אגרסיבית ואלימה מאוד בה גם פצעתי את הברך שלי. לאחר תופסת הזנבות היה שינון תצ"א שנלקח מפעילות מבצעית בעזה. היה עלינו ללמוד את נקודות ההיערכות, הצירים, מטעני החבלה ועוד פרטים רבים. בסוף האקט היה עוד זחילות משולבות ואז אקט מחשבתי שמבוסס על דמקה. האקט האחרון לפני השינה היה פירוק והרכבה של נשק בלי הסבר חדש ובבריכת חול בזמן שאנחנו מבצעים סמוכקומים ושכיבות שמיכה כשהראשונים שסיימו הסתדרו לפי סדר סיום. הלכנו לישון מוקדם יחסית כשכולנו מחכים לחלק האחרון של הגיבוש שהוא המסע. בשלוש בבוקר הוקפצנו למסע של בערך חמישה קילומטרים עם אלונקה ששוקלת 70 קילו ושני פקלים של ג'ריקנים. חזרנו מהגיבוש הנחנו את הציוד ושברנו דיסטנס עם המפקד. פה נגמר החלק הפיזי של הגיבוש.
דגשים:
אין שעונים בגיבוש ולכן חשוב מאוד לספור זמנים בלב ורצוי למנות שני אחראים מהקבוצה (שמשמשים כ"שומרים") שיספרו.
הגיבוש עצמו הוא הרבה יותר מנטלי מפיזי. רבים מהחברה שלא עברו היו בכושר פיזי יותר טוב ממני אבל מנטלית חלשים מאוד.
תתחברו ותתחבבו על חברי הצוות שלכם. בסיום הגיבוש יש שאלון סוציומטרי שבו מדרגים את חברי הצוות לפי כמה הם מתאים ליחידה מיוחדת (לרוב הדירוג הוא לפי כמה התחברתם לאותו בן אדם)
לא לקחת מקצי רשות לא משנה מה המגבש אומר. מי שלוקח מקצי רשות לא עובר את הגיבוש.
בזמן ההפסקות לבדוק שהציוד הצוותי משופצר, כולם אכלו ואין משימות שנשאר לעשות. תזכרו שהמגבשים צופים בכם תמיד.
את הגיבוש התחלנו באיזור ה400 וסיימנו 130 מתוכם 70 לחרוב ו12 ללוטר
כל המפקדים והסגל אמרו שהגיבוש היה הקשה ביותר בשנתיים האחרונות הן בגלל העצימות הפיזית שלו והן בגלל תנאי מזג האוויר שלא גרמו לחד"לים כלל
בהצלחה לכולם!
רם, בוגר צוות רחובות, עבר בהצלחה לסיירת חרוב
