פ' – בוגר צוות מזכרת בתיה כותב למדריך עמית אחרי סיום קורס קצינים

מרגיש לפעמים שצריך לעצור ופשוט להגיד תודה.
פשוט תודה
כן, נכון שנה ושמונה אחרי הגיוס האסימון נופל.
בראשון הקרוב אחרי אינספור קרבות אני עומד לקבל חיילים משלי
החלום שלי עומד להתגשם סוף סוף, נכון לא בדרך שרציתי ולא בדרך שחשבתי
אבל זאת הדרך
עשרה חיילים מפוחדים שעברו בדיוק את אותו מסלול של פציעה ואכזבה
שגם להם החלום נגוז
ויש לי את ההזדמנות להראות להם שהדרך אחרת
שהשמיים לא נפלו
שהעולם לא התרסק
שיש אור בקצה המנהרה
ובחיים לא הייתי מגיע לזה בלעדייך
החתירה לטוב ביותר
היכולת להתמיד גם שהכול מסביב שחור
שאף "לא" שקיבלתי לא מפיל אותי מהרגליים
הכול בזכותך.
כי לא וויתרת
כי היית שם בכל רגע
בכל שנייה
לא וויתרת
הראת לי תמיד שיש דרך אחרת
שלא הכל גמור
ואני רק רוצה להגיד לך שאני מודה לך
מודה על כל שנייה ביחד
על כל דקה של כאב באימון
והלוואי שהילדים שלי יזכו לאדם כזה בחייהם
אחד שידע ברגעים חשוכים להדליק את האור
אוהב אותך ומאחל לכל אחד אותך
שלך, פ❤