נשימה עמוקה.
צוותים, שתכירו-
ההרוג מתאונת הידרדרות האוטובוס אתמול בבא"ח צנחנים הוא רון אליהו עובד ז"ל.
רון למד בבית הספר שלי, בקיבוץ גבעת ברנר. את רון פגשתי בבית הספר לפני כחודשיים וחצי, כשהלכתי לספר לחבר'ה על הקמת צוות גן רווה (מועצה אזורית דרומית אליכם).
אחותו הקטנה של חברי הטוב, הייתה ידידה קרובה של רון. היא מספרת שהוא היה מתוק, פשוט, צנוע וחייכן. רון הגיע לכמה אימונים שלנו בצוות גן רווה ונהנה מאוד.
נסיבות המקרה המצער בגדר השערה בלבד, מאחר שעוד לא יצאה הודעה רשמית לאחר חקירת המשטרה. ההשערה היא שהגורם למוות המצער של רון, נגרמה כתוצאה מאי הרמת בלם היד כראוי (מצד נהג האוטובוס).
כשאני אומר לכם שפעולה קטנה שלנו משליכה על אחרים, אני מתכוון לזה. לצערי הפעם אנו לומדים את זה בדרך הקשה, ולא רק על ידי פמפומי פרס של כל הצוות, כשמישהו אחד מאחר.
אני רוצה שתיקחו את השבת לחשוב על המקרה המצער קצת. רון היה בדיוק כמו כל אחת ואחד מכם, ובגלל רגע קטן של חוסר תשומת לב- אינו עוד. רון לעולם לא יזכה לרוץ בדשא באימון, להתבכין שיש לו מבחן מחר, לטוס ולטייל בעולם, להינשא לבחירת ליבו, רון לעולם לא יהיה אב לילדים.
אולי לא תצליחו לרדת לסוף דעתי כאן, מאחר שאנחנו במקומות וגילאים שונים בחיים. אבל אם יקרה משהו לאחת או לאחד מכם, זה יהרוס אותי. שלא תחשבו אחרת. חוויתי אובדן של חבר קרוב בצוק איתן, במו ידיי. אני לא מוכן לעבור את זה שוב, אז תשמרו על עצמכם, מכל משמר. תהנו ותעריכו את היום, את הרגע הזה ממש. זה לא יהיה לעד.
"לפעמים נראה שההווה הוא נצח אין סופי, ובנתיים, העתיד הופך עבר"
