אז זה התחיל לפני שנה וחצי בערך, היום בו הצטרפתי למשפחת "האריות של ראשון".
לא הבנתי בדיוק לאן אני נכנס, פשוט ידעתי שאני רוצה להיות לוחם ביחידה מובחרת. צעד ראשון היה גיבוש צנחנים, הגעתי מאוד מוכן לגיבוש הזה אחרי מספר חודשים שאני כבר מתאמן בקבוצה, והנה מואתר דובדבן. רגע משמח וכן קצת הורדת מתח, אבל לאורך כל התקופה הזאת עד הגיוס וגיבוש היחטיות חשוב לשמור על המתח הגבוה, אחד הדברים שבזכות אקספרט לא הייתי מצליח.
ויום הגיוס הגיע , לאחר יומיים גיבוש היחטיות של מואתרי דובדבן. גיבוש הנמשך 3 ימים מלאים בזחילות, ספרינטים, שקים, חפירת בורות, משימות קבוצתיות וכו'.
אחד הכלים שעזרו לי בגיבוש לעבור אותו היה להיות בן אדם לפני הכל. גיבוש קשה פיזית, אנשים מאבדים את זה לפעמים, הרבה פורשים ודווקא ברגעים האלה שכולם נשברים אתה נמדד. תמיד תזכרו שעוד מעט הגיבוש נגמר ולא משנה כמה זה קשה מנטלית, אתם לא פורשים גם אם תשברו את הרגל וחשוב לאורך כל סוף יום של הגיבוש או הפסקת שתייה שיש, קחו איזה דקה או שתיים לחשוב איפה אתם לא הייתם בסדר עד עכשיו ומה אתם יכולים לשפר באקט הבא. זה משהו שאם לא הייתי מגיע לאקספרט, לא הייתי זוכה בכלי כל כך חשוב שכזה.
האימונים בקבוצה כל כך תרמו לי והערכים שהמאמנים מחדירים לנו כחניכים, דבר מדהים שאין כמותו.
כמו כן, חשוב מאוד להיות אמינים עם עצמכם,לדבר בבטחון ובשפה נקייה כי היום השלישי הוא סוציומטרי ויום ראיונות והמגבשים בודקים אתכם במיוחד שם.
כל הערכים שלמדתי ממשפחת אקספרט עזרו לי להצליח בגיבוש הזה, ולא משנה כמה הדרך ארוכה ומאתגרת – בסופו של דבר אין כמו להגיע לקצה הפסגה
