גיבוש מטכ״ל נובמבר 2025
סיכום גיבוש
*יום ראשון:*
הקליטה בשעה 11:00 בתחנת רכבת יבנה מערב, מציגים אישור רפואי ועולים על אוטובוסים למטווח 24, איפה שנערך היום סיירות.
יש לפניכם חצי ראשון של היום שיכול להיות מאוד מתיש ומלחיץ, או קליל ומצחיק – תלוי בכם. תגיעו אחרי שישנתם טוב כמה ימים והתפקסתם לקראת כל הגיבוש, אבל מהרגע שמתחיל תהליך הקליטה ובחירת הציוד, תהיו ממוקדים 100% רק בזה ותנסו להפוך את זה לחוויה.
אתם לוקחים:
- חולצה – שתהיה נוחה ושתיראו מדוגמים.
- מכנסיים – חשוב שיהיה נוח לכם לזחול ולרוץ איתו, תשקיעו בו כמה דקות למרות שיש בלאגן של אנשים במכולה.
- מעיל
- שק״ש – לא קרוע ושהריצ׳רץ׳ עובד טוב.
- פלג אוהל – לא קרוע.
- מוטות לאוהל
- קיטבג – עם סימן זיהוי כלשהו.
- מימיות – אני גיליתי רק בגיבוש שלא שותים מהן, אז רק שייסגרו טוב.
- ווסט – חשוב מאוד! המימיות יושבות בשני כיסים אחוריים, תוודאו שהכיס פונה כלפי מעלה ונסגר טוב כדי שהמימיות לא יפלו.
- נשק – רצועה שנראית חזקה שלא תיקרע וקשורה במקום שמרגיש שהנשק יישב עליכם נוח.
הרס״רים צועקים, פשוט תתחמקו מהם ותדאגו לבחור ציוד מעולה כמה שיותר. למרות שאפשר במשך כל הגיבוש להחליף הכל, עדיף להשקיע בהתחלה ולהוריד לחץ וגם להיראות מדוגמים מהרגע הראשון.
אוכלים ארוחת צהריים בחמגשית, שיש מספיק זמן לעכל אותה (זה נכון לכל ארוחה וארוחה בגיבוש). לאורך כל היום הזה תהיו אחראים על עצמכם שאתם שותים הרבה מים כי חם ואף אחד לא הולך להזכיר לכם. תגיעו עם בקבוק מהבית ותשתו הרבה לקראת הערב.
אחר כך יושבים כל הגיבוש על הדיונה, שיחה של מפקד הגיבוש, רופא, סוגרים את הציוד האישי בתוך התיק (שכן נשאר איתכם באוהל) ומחלקים אותנו לקבוצות, ומרגע זה בעצם הגיבוש מתחיל.
מגיעים למגבשים והגיבוש מתחיל בלי זמן להתאפס ולנוח, חשוב שתדעו לעשות את המעבר המהיר מהסתלבט של הבוקר לרצינות והצעקות של המגבשים ולהראות שאתם מגיעים חדים לגיבוש הזה.
המגבשים מחלקים חוברת עם מאמר ומפה, אומרים לנו לקחת את כל הציוד הצוותי (אני אכתוב על זה משהו בסוף) ועולים למתחם הלינה. בונים את האוהלי סיירים בזוגות בזמנים לא אפשריים של המגבשים ומקבלים עונשים קטנים כשלא עומדים. מצד אחד קחו את זה לא בכובד ראש כי הזמנים לא אפשריים, אבל מצד שני תתחילו את הגיבוש בניצחון קטן, עם אוהל מרשים וכיפי – זה באמת קל ואפשר ללמוד באינטרנט איך לעשות את זה.
יורדים חזרה עם כל הציוד לדיונה ומתחילים בלוק אקטים ראשון ומשמעותי מתוך הגיבוש, לכל קבוצה סדר טיפה שונה אבל אותו עיקרון:
אקט ראשון – סדרי הגעה של זחילות (בערך 10 סיבובים)
אקט שני – מירוץ פילים. שמים את הווסט בתוך הקיטבג ועושים איתו סדרי הגעה. אקט מעצבן וכולם מאוד מתרגשים לקראתו אבל הוא עובר מהר. תחזיקו את התיק בצורה שהמגבשים אומרים. (בערך 10 סיבובים)
אקט שלישי – זחילות משולב שקים, עם סיבוב פראייר כל פעם שמניחים את השק (בערך 10 סבבים)
אקט רביעי – אלונקה סוציומטרית (בערך 12 סבבים)
זה הבלוק הכי עצים בגיבוש, אבל יש עוד מלא כוחות אז באמת לתת את כל כולכם כי זה עובר בצ׳יק. אצלי בחוליה היה אסור לדבר אחד עם השני או לשבת על הרצפה בהפסקות, זה גם משתנה בין חוליות. תוציאו את המאמר כל הפסקה וחוץ מלקרוא אותו תהיו ממש מרוכזים בלשנן אותו! מסתבר שתחת הלחץ וההלם יש הבדל מאוד גדול בין השניים אז תשתיקו מחשבות בראש ותלמדו את המאמר כי תיבחנו עליו כבר באותו ערב. אותי המגבשים שאלו גם שאלות שאין את התשובה עליהן במאמר, מאמין שצריך לענות בביטחון שאני לא יודע וזהו.
חוזרים עם הציוד למתחם הלינה, המגבשים עושים לנו עוד קצת קאדרים עם האוהלים, תשקיעו בסידור של הציוד המחלקתי ותעזרו לחברים לבנות את האוהלים שלהם במסגרת הזמן.
המגבשים הולכים, יש זמן עם הרסרים לאכול ארוחת ערב ואז ללכת לישון. תנסו כמה שיותר להתרגל לסיטואציה, שהרוב עוד לפניכם וכלום לא נקבע. ככל שתישנו יותר טוב היום זה יעזור לכם מחר. ממש להשקיע בשינה!
*יום שני:*
הרס״רים מעירים את כולם, אין לחץ יותר מדי פשוט לא להימרח באופן מוגזם. אני הבנתי שאני צריך להספיק על בוקר: לאכול את הלחם עם ריבה, לחרבן, להחליף גרביים ולסדר את הציוד שלי לקראת זה שהמגבשים יבואו. כל עוד אתם תחת הרס״רים תוודאו שיש לכם את השגרת בוקר שלכם ושאתם מספיקים כל מה שאתם צריכים.
המגבשים מגיעים, יורדים לדיונה.
אנחנו התחלנו באקט של מעין פאזל מתמטי שבשביל כל חלק שמניחים צריך לדון עליו במשך חצי דקה ואז סיבוב עם האלונקה. שימו לב שאתם נשארים אתם, ולא חוטאים למטרה, שהיא לפתור את הפאזל. אני אמרתי לקבוצה את הפתרון בשלב מוקדם והיו אנשים שהתעלמו מזה רק בשביל לעשות כאילו שהם פותרים בעצמם את הפאזל. תדברו כשיש לכם משהו חכם להגיד ותהיו נחושים להגיע לאלונקה כשיוצאים לסיבוב.
*אקט ראשון – צוקון:*
הצוקון בגיבוש לרוב החברה הוא האקט הכי מייאש, הסיבוב מאוד ארוך ועולים בנקודות בדיונה שמרגישות לא אפשריות. אני באקט הזה שקעתי מאוד לקושי ובדיעבד הוא נגמר לפני שבאמת מיציתי את היכולת שלי. תזכרו שהבוקר הזה הוא בעיקר מתיש ומרוח ופחות עצים פיזית ותתנו הכל!
*אקט שני – סדרי הגעה:*
מאוד מהירים. מפה אתם הולכים לנוח אז תזכרו את זה.
*עוברים להמשך בלוק לא עצים:*
חפירת תעלה, ציור מפה בחול (לי הייתה מפת העולם, לכל קבוצה משהו אחר) ותשאול עליה, בחינה על קשרים של 669, בחינה על המפה שחילקו לנו, פירוק m16 – פעם אחת לאט לנסות, פעם שנייה על זמן ופעם שלישית אחרי מאמץ ותוך כדי שהמגבשים ינסו להלחיץ אתכם. לא משנה אם לא הולך לכם הפירוק אל תוותרו ואל תילחצו, אלא תמשיכו לנסות בנחת רוח.
חוזרים לרס״רים. אני הרגשתי שיש לחלקים האלה בגיבוש הרבה מאוד משמעות. יש לכם שעתיים בערך בלי המגבשים זה מטורף ואפשר לנצל את זה ממש! אני דאגתי לאכול, להתפלל, ללכת לשירותים, לפגוש חברים שאני מכיר מהבית וללמוד מפה או מאמר אם היה. תשקיעו בלהתאושש ולהתעורר. אני בהפסקה של היום השני עוד לא קלטתי את זה ונמרחתי בתוך הבאסה של האקטים מהבוקר וזה לגמרי השתקף באקטים ביום שני בערב. ביומיים אחר כך דאגתי לזה וזה עשה פלאים. קחו את זה לתשומת לבכם כל הגיבוש.
המגבשים מגיעים ויורדים לבלוק אחרון עם המגבשים והקבוצה הראשונים –
עשינו דיונים קבוצתיים, חפירות בור מתחת לחוט, בניית עמדה, ותרגיל קבוצתי של מעבר שדה מוקשים כמו ביום סיירות. בשלב הזה כולם יודעים שזה סוף הזמן ״להרשים את המגבשים״ ואני הרגשתי לחץ מאוד גדול של אנשים לדבר סתם כדי שישמעו אותם ולצעוק דברים חסרי טעם. זה הזמן להישאר מי שאתם ולהגיד רק דברים שאתם מרגישים שתורמים לדיון, תהיו בטוחים שחברי הקבוצה שלכם שמים לב לזה ואני מאמין ומקווה שגם המגבשים.
לאחר מכן מגיע המסע הראשון שכולם מחכים לקראתו, *ומאוד* חמים לקחת את האלונקה. גם במסע התחושה היא שאנשים לא מתנהגים בטבעיות- תנסו להסתכל על כל הסיטואציה הזאת כמו משחק אחד גדול, תסתכלו על זה בזום אאוט כשהמטרה שלכם היא פשוט וקל להיות מתחת לאלונקה, להתעלם מהצעקות של המגבשים שינסו להלחיץ אתכם ומכל מיני התנהגויות לא יפות של חברה שמנסים לתפוס את האלונקה. הקושי שאני הרגשתי במסע הוא אך ורק חברתי ומבחינה פיזית הוא באמת קל וקצר.
חוזרים למתחם השינה, ממלאים סוציומטרי ועושים ראיונות קצרים יחסית עם המגבשים. זה ערב עם המון עבודות רס״ר כי צריך לאסוף את כל הציוד המחלקתי של כל הקבוצות וזה לוקח המון זמן.
חוויה אישית – אני יכול להגיד חד משמעית שזו נקודת השפל שלי בגיבוש. כנראה שלפני הגיבוש תדמיינו שילך לכם בצורה מסויימת. בסוף היומיים האלה עם הלחץ של הניפויים, וביציאה מנקודת הנחה שלא ילך לכם בדיוק כמו שתכננתם (זה יקרה בוודאות), זה מייצר באסה ולחץ שמצטרפים לעייפות וכל החרא הזה עוד כשקשה לראות את סוף הגיבוש. אני ממש מציע לכם לדמיין אתכם בנקודה הזאת לפני הגיבוש ולהכין את עצמיכם לאיך לפתור את זה: אני התייחסתי לזה כאילו למחרת אני מתחיל גיבוש חדש. עשיתי מה שעשיתי עד הניפויים, ומחר אני מתחיל גיבוש חדש לגמרי עם חברה חדשים, מגבשים חדשים והזדמנות חדשה. לפני גיבוש חדש וקצר הדבר *היחיד* שאתם יכולים לעשות – זה לנקות את הראש, להבין שמה שעשיתם כבר מאחוריכם, לישון טוב (!!!), ולבוא כמו חיות לעוד יומיים של עבודה. אני הלכתי להחליף מדים ולהתנקות בשביל לייצר לגמרי את ההרגשה של יום ראשון, והלכתי לישון בהרגשה שאני שלם עם עצמי שעשתה לי מאוד טוב בימים הבאים.
*יום שלישי:*
הרס״רים מעירים בבוקר, מחלקים לחם עם ריבה וכל הבוקר מתחיל קצת מאוחר יותר, קחו לעצמכם את הזמן הזה בשביל להיכנס למנטליות שדיברתי עליה מקודם. לשתות הרבה מים במיוחד בבוקר הזה בגלל שתגיעו לשעות החמות באקטים.
מחלקים לקבוצות חדשות ומכאן מתחיל ״הגיבוש החדש״, שהוא מרגיש קצר יותר ומהיר יותר בגלל שאתם כבר נכנסים ללופ.
המגבשים מגיעים, מחלקים מאמרים ויורדים לדיונה.
מתחילים ישר באקטים פיזיים – ספרינטים סדרי הגעה וזחילות סדרי הגעה. אותי לפני הגיבוש מאוד הלחיצו מהבוקר הזה אבל הוא הרגיש לי טוב בגלל שבאמת הרגשתי בגיבוש חדש. אני מניח שאם הייתי תקוע ביומיים הקודמים ובהשוואות אליהם האקטים היו בשבילי סיוט.
ממשיכים לחפירת בור, הרצאות (אצלי כל אחד עשה על נושא שזה שמימינו בחר) ואקט של מילוי שקים שלקבוצה שלי נעצר באמצע בגלל החום.
חזרנו למתחם לינה והקמנו אוהלים על זמנים כמו ביום הראשון, תבואו חדים על זה ותשתפרו מהניסיון של יום ראשון.
הפסקת צהריים. כמו שכתבתי אתמול. תשקיעו בלימוד המאמר (הארוך יותר שקיבלתם).
המגבשים מגיעים ויורדים לבלוק ארוך של אקטים:
צוקון, אלונקה סוציומטרית, זחילות משולב שקים, וצוקון זחילות (שכן היה קצת מייאש). היו גם דיונים קבוצתיים בין לבין, אותם דגשים כמו קודם.
למי שמרגיש שהוא לא מאוד חזק פיזית זה יכול להישמע מאיים בלוק כל כך ארוך בשלב הזה של הגיבוש, אבל באופן אישי זה כבר היה הרבה יותר קל מנטלית כשאתם לגמרי בלופ וכבר עשיתם את כל האקט. היום הזה הוא הזדמנות בשבילכם לשפר מיקומים ולהתברג גבוה בקבוצה לקראת היום האחרון ששם יישאר לכם רק לשמור על זה. תנו הכל כאילו זה היום האחרון, כי למחרת העצימות הפיזית כבר פחות קשה. בשלב הזה בחנו אותנו על המאמרים וחזרנו לרס״רים.
כמו שכולם יודעים זה הערב של ההקפצה. הפעם המגבשים דפקו ״קטע״ ובמקום להקפיץ 30 דקות אחרי ההליכה לישון הם הקפיצו אותנו בבוקר במקום הרס״רים. זה השפיע רק על החברה הלחוצים שלא הלכו לישון מהציפייה להקפצה. אני מציע במקסימום לישון עם נעליים אם זה נוח לכם ואת הציוד לשים מסודר ליד הראש (תעשו את זה כל לילה בלי קשר). חוץ מההכנה הזאת אתם חייבים ללכת לישון טוב בשביל כוחות למחר.
*יום רביעי:*
כמו שאמרתי, המגבשים העירו אותנו בצעקות ורשמו מי מאורגן מהר. אני אישית שמעתי אותם מגיעים אבל אם לא תנסו לצאת מההלם (או לפחות להסתיר אותנו על הפנים שלכם). הירידה לדיונה היא מהירה מאוד, מתחילים חימום קצר (תתחממו טוב ותדברו לעצמכם מה שאתם צריכים בשביל להתעורר!!) וישר אחרי זחילות סדרי הגעה. חוזרים למתחם הלינה והמגבשים הולכים לזמן קצר של ארוחת בוקר בלבד.
מכאן מה שהיה בהקפצה נשאר מאחוריכם ומתחיל היום האחרון בגיבוש. אני לא האמנתי אבל באמת יש אפקט מטורף לתחושת היום האחרון – תנצלו אותה.
יורדים לדיונה ומתחילים במסע, ממש אותו דבר כמו שכתבתי פעם קודמת, אולי קצת יותר ארוך אבל אותה הרגשה.
אחרי המסע עושים צוקון ועוברים לעוד המון דברים לא עצימים: תכנון מסיבת סיום י״ב – תשקיעו ותרדו לרזולוציות ממש קטנות. אקט שבו אתם צריכים למלא כמה שיותר שקים לעצמיכם ובו זמנית גם לקבוצה, הפסקה ואז ממשיכים שוב את האקט – לי אישית זה האקט שהיה הכי כיף בגיבוש, נטו אתם עם עצמיכם, לחשוב על טקטיקה והסבר משכנע ולעבוד בראבק המון המון זמן, תנו הכל ותזכרו לספור בדיוק כמה שקים אתם ממלאים לעצמיכם וכמה לקבוצה.
חוויה אישית – כל שאר הקבוצות בגיבוש הספיקו לעשות גם באותו בוקר – פירוק קלאץ׳ ואקט של עבודה עם קורת עץ (שאני לא יודע מה בדיוק עושים בו אבל אפשר לקרוא במקום אחר באינטרנט) וחלקן גם עוד דילמות/ מפת ארץ ישראל. הקבוצה שלי לא הספיקה כלום מזה, שיש כאלה שזה משחק לטובתם ויש כאלה שלא. יש הרבה רגעים כאלה של ״מה אם…?״ בגיבוש, בעיקר בנוגע להבדלים שבין המגבשים/הדיונות/החוליה, בגלל שאין לכם שום דבר לעשות עם זה תזרקו את המחשבות האלה לפח ותחייכו.
חזרנו להפסקת צהריים, הכי קל בהפסקה הזאת לשכוח מהתצ״א שאתם צריכים ללמוד ולהתרכז בסוף הגיבוש. תנו פה הכל!!! זאת ההזדמנות שלכם ואחרי זה תתחרטו אם תבזבזו את ההפסקה על לדבר עם חברים במקום ללמוד.
יורדים לדיונה בפעם האחרונה, אני כבר הייתי באווירה ממש טובה שהרגשתי איך היא גורמת לי להיות טוב יותר פיזית – זה אומר בשבילכם שכדאי לנסות גם בימים שלפני להיות באווירה הזאת, כי זה עובד כמו קסם. עשינו אלונקה סוציומטרית, ציור מפת העולם (שלמען האמת לא בחנו לנו בכלל), זחילות סדרי הגעה, בחינה על המפות, חפירת בור מתחת לחוט. יש גם קבוצות שעשו דיונים קבוצתיים אבל בעיקרון זה עובר מהר מאוד גם ביחס לבלוקים קצרים יותר.
חוזרים למתחם הלינה, המגבשים מספרים שנגמר החלק הפיזי בגיבוש, ממלאים סוציומטרי, העדפות 669/קומנדו ועושים ראיונות. אצלי בחוליה כל הראיונות היו 3-5 דקות, זה מאוד משתנה בין קבוצות.
כל שאר הזמן עד סוף הגיבוש היה לי ממש כיף כי כולם משתחררים ויש ירידת מתח. תעזרו לכולם בעבודת רס״ר ותחכו בלי לחץ לתשובות בידיעה שעשיתם הכל.
*נקודות כלליות:*
- אחרי שאמרתי את כל מה שאמרתי כאן – אתם חייבים לדעת שלא משנה כמה תקראו חוויות מהגיבוש זה לא יגרום לכם לדעת איך זה הולך להרגיש. אני במשך שנתיים כל יום חשבתי על הגיבוש וקראתי את כל הגיבושים באתר – זה נותן לכם הרבה מאוד ציפיות ודמיון לקראת המאני טיים, שזה מצד אחד טוב אבל מצד השני הרגע שבו כל זה יפגוש את המציאות כנראה יהיה מתסכל ומבלבל. תבואו בידיעה שאתם אולי *דמיינתם* מה יהיה אבל לעולם לא תוכלו *לדעת* מראש מה יהיה. לכן אתם חייבים בימים שלפני הגיבוש לשחרר שליטה ולדעת שאתם באים לקראת חוויה דינמית, ומלאה בעליות וירידות. בתוכה יש לכם זמן להתייצב ולייצר עקביות אבל לא יותר מדי, ולכן תבואו חדים על זה ותנסו לא להיכנס להלם.
- המון פעמים מרימים ביחד את הציוד המחלקתי להליכה קצרה והמגבשים ישר רושמים מי לוקח מה. גם זו סיטואציה לא טבעית בעליל וחברה יקפצו על הציוד הנוצץ (אלונקה, או שמישהו יקח איזה 3 גריקנים למרות שאין בזה שום היגיון) וגם לא ירצו לשחרר אותו. אם אתם מצליחים לא באלימות לקחת ציוד כזה אשריכם, אם לא אני חושב שלהיות אלה שדואגים למשל שכלום לא נשאר מאחורה גם אם הם סוחבים בעיקר זבל זה יותר עוזר לקבוצה, ובדרך כלל החברה שמעמיסים על עצמם בלי היגיון גם נתקעים מאחורה ותוכלן לעזור להם.
- זה אולי נשמע שולי, אבל אני הרגשתי שניכר בתוצאות של החוליה שלי שמי שזחל עם התחת למעלה לא ספרו לו הרבה סיבובים גם אם לא העירו לו וזה היה מתסכל בשביל האחרים תוך כדי הגיבוש.
- יש עליכם 7 מגבשים, אל תיתפסו על אחד מהם ואל תיצרו בראש ספקולציות שאתם יודעים איזו יחידה מסתכלת עליכם.
- הרבה מהקושי בנוגע לאקטים הפיזיים הוא הציפייה אליהם. אתם כבר יודעים בכל רגע מה הולך להגיע והמחשבות יכולות לגמור אתכם אם תישאבו עליהן. תעשו אך ורק מה שאתם באמת צריכים בשביל להיות מוכנים למה שהולך להגיע וכל השאר שימו בצד כי זה מוסיף המון קושי.
- אני יודע שאין לכם ממש שליטה על זה, אבל גם אם קצת כן – חברים מהבית שמגיעים איתכם לגיבוש זה ממש גיים צ׳יינג׳ר. תהיו איתם הרבה (אבל אל תשכחו מהחברה של החוליה שלכם) ותתמכו אחד בשני ברגעים קשים בהפסקות בוקר/צהריים/ערב. חיוך של חבר מהדיונה ליד זה הבוסט הכי חזק בגיבוש.
- אף פעם תוך כדי הספרינט לא נהנתי, אבל תמיד תגיעו לקו הזינוק חזרה כשאתם מבסוטים ושמחים מזה שעשיתם הכל, ועוד יותר שמחים מזה שאתם גם בספרינט הבא הולכים לתת הכל. כשאתם יוצאים לספרינט/סיבוב/זחילה אתם יוצאים בשביל לנצח. נקודה. תהיו שמחים מזה בלי קשר למיקום שלכם ואם על הדרך מתפלק לכם חיוך קטן בגלל זה אז בכלל אדיר.
ע׳, בוגר צוות אלפי מזכרת בתיה, עבר את הגיבוש בהצלחה בתוצאת 669.
